מאמרים אחרונים

למרות שמירב הזיקות בתביעה נוטות שהמשפט ידון בפורום זר, עצם כך שטענת ההתיישנות קרוב לוודאי תתקבל בפורום הזר, מביא לכך שהמשפט ידון בישראל

 

עובדות המקרה:

המערערת היא חברה העוסקת במסחר בעצים אשר סיפקה ליתר המערערות, יבואניות של עץ לישראל, מטען של עץ שיובא מפינלנד.  סמוך לאחר הטענת המטען בפינדלנד, התגלו באונייה תקלות שונות ומטען העץ ניזוק. לכן, נאלצו המערערות למכורו  במחיר מופחת. ביום 18.8.2015 הגישו המערערות לבית המשפט לימאות תביעת חפצא נגד האונייה לפיצויים בסך של 4,649,045 ש"ח. נטען, כי הנזק למטען העץ נגרם בשל רשלנות מצד האונייה ועובדיה. עוד נטען, כי קיים שעבוד ימי על האונייה לטובת המערערות.

המשיבה, חברת Thor Horizon Shipping Pte Ltd הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב ההליכים בה, על סמך תניות שיפוט זר, הכלולות בשטרי המטען שהוצאו למערערות על ידי חוכרת המשנה של האונייה, בהם נקבעה תניית שיפוט ייחודית לפיה כל התביעות בנוגע להובלת המטענים יתבררו בבית המשפט המוסמך בלונדון על פי הדין האנגלי.

בעלת האונייה הבהירה כי האונייה הוחכרה על ידה לחברת Imperial Bulk Carries (להלן: אימפריאל) מברמודה, וזו מצדה החכירה את האונייה בחכירת משנה לחברת Swedish Orient Line (להלן: SOL); SOL היא שהוציאה את שטרי המטען על פיהם הובלו המטענים. בשטרי המטען נכללה הוראה נוספת לפיה כל ההגנות העומדות למנפיק שטר המטען יעמדו גם לבעלת האונייה. על סמך אלה טענה בעלת האונייה כי התביעה כפופה לתניית השיפוט הייחודית המורה שכל ההתדיינויות בנוגע להובלת המטענים יתבררו בלונדון.

המערערות התנגדו לבקשה בטענה שתניית השיפוט אינה חלה על תביעתן נגד בעלת האונייה. לטענתן, בהסכם בו חכרה אימפריאל את האונייה לא נקבעה תניית שיפוט ולכן בעלת האונייה הייתה אדישה למקום השיפוט; קביעת מקום השיפוט בלונדון אינה משקפת את הרצון האמיתי של המערערות ושל בעלת האונייה ואין לאוכפה. לחלופין, נטען כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה שכן מרבית הזיקות הרלוונטיות הן לישראל.

בימ"ש לימאות קבע כי יש לתת תוקף לתניית השיפוט הזר לפיה דין התביעה להתברר בלונדון לפי הדין האנגלי, ולהורות על עיכוב ההליכים בתביעה נגד האונייה בישראל. מכאן הערעור.

עוד בטרם נדונה בקשת רשות הערעור ניתן בבית המשפט בגרמניה פסק די,  לפיו התקבלה תביעת בעלת האונייה והוצהר כי אינה חייבת לשלם למערערת עבור אספקת חומרי הדלק לאונייה. נפסק, כי לא הוכחה קיומה של תשתית חוזית בין המערערת לבין בעלת האונייה. נקבע, כי ככל שהוסכם על תחולת הדין האמריקאי, הרי שהסכמה זו תקפה רק ביחסים שבין המערערת-הספק לבין החוכרת שכן לא הוכח שהחוכרת פעלה בשם בעלת האונייה. ערעור שהגישה המערערת על פסק הדין הגרמני, נמחק. בחלוף המועדים נרשם כי פסק הדין הפך סופי ומהווה "מעשה בית דין".

ערעור זה עניינו בהכרה בפסק דין זר המקים מחסום של מעשה בית דין המונע דיון לגופו בהליך קמא. בימ"ש לימאות בחיפה קבע כי יש להכיר בפסק דין גרמני לפיו בעלת האונייה  איננה חייבת לשלם למערערת עבור חומרי דלק שסיפקה לאוניה. על כן, סילק בימ"ש לימאות את התביעה מושא ערעור זה על הסף.

 

פסיקת בית המשפט בקצרה:

תניית השיפוט הזר שנכללה בשטרי מטען שהוציאה חוכרת המשנה של האונייה-המשיבה חלה על תביעת החפצא שהגישו המערערות נגד האונייה בגין נזק שנגרם למטען שהובילה האונייה. עם זאת, עמידת המשיבה על טענת ההתיישנות בפורום הזר, יש בה כדי לשנות את התוצאה לפיה תניית השיפוט הזר חלה, ולכן הפורום הנאות לבירור התובענה הוא בישראל, ואין מקום לעכב את ההליכים בתביעה.

הפסיקה הנרחבת יותר של ביהמ"ש העליון, אשר קיבל את הערעור:

בימ"ש עמד על תכונותיה המיוחדות של אוניה, ועל האינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אוניות בין הנמלים, לרבות השאיפה ליציבות משפטית בתחום זה, דבר שהביא מחוקקים רבים בעולם להכיר בזכויות מיוחדות הניתנות לנושי האונייה, ולעצב סעדים מיוחדים ובטוחות; בימ"ש המחוזי בחיפה הוא בעל הסמכות לדון בתביעת ימאות כבימ"ש לימאות ובסמכותו לדון הן בתביעות גברא והן בתביעות חפצא נגד האונייה. מדובר בסמכות ייחודית המוגבלת לעילות תביעה מוגדרות בלבד ומותנית בהימצאות אוניה בתחום השיפוט.  תביעת חפצא הינה תביעה כנגד גופו של כלי השיט המבוססת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו. תביעת המערערות היא תביעת חפצא הנוגעת לנזק שנגרם לפי הטענה למטען שהובל על ידי האונייה.

השאלה בענייננו היא האם תניית השיפוט שנכללה בשטר המטען שהוציאה חוכרת המשנה של האונייה חלה על התביעה. בימ"ש עמד על מהותו ותוקפו של שטר המטען, על כללי האג שנתקבלו על מנת להביא לאחידות בכללים הנוהגים במדינות שאימצו אותם, בקשר לחובות ולזכויות של מובילים ימיים מצד אחד, ושל הנזקקים לשירותיהם מצד שני, ואומצו על ידי המחוקק הישראלי. ובימ"ש ציין כי, "סעיף ההימליה" (על שם אוניה) מרחיב את ההגנה של כללי האג ומחילם על גורמים נוספים שאינם חתומים על שטר המטען.

בענייננו מדובר בהסכם הקובע תניית שיפוט זר. לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלול מבימ"ש בישראל את סמכות השיפוט, עם זאת, ככלל, יכבד בימ"ש תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול דעתו להימנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה, ויעכב הליכים שהוגשו בפניו תוך הפרת תניה זו, אלא אם כן התובע מוכיח כי קיימות סיבות טובות לסירוב העיכוב.

עם זאת, בתי המשפט לא יהססו למחוק תביעה בשל אי נאותות הפורום מקום שיש הצדקה לכך, ואף אם הנטל לשכנע בדבר הצורך במחיקת התביעה המוטל על המבקש אינו קל, בתי המשפט לא יתנו יד לבחירת הפורום הישראלי, בלי זיקה מתאימה או למצער מירב הזיקות. תפיסה מקרית של נתבע בישראל אינה מספקת ליצור את הזיקה הדרושה לקביעת נאותות הפורום.

בנוסף, בימינו העולם הולך והופך ל"כפר אחד גדול", ואין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן. במקרה זה מירב הזיקות אינן קושרות בין המחלוקות לישראל. אין די בכך שהנזק למטען התגלה כשהאוניה הגיעה לישראל, כדי להכריע את הכף נגד עיכוב הדיון; שונים פני הדברים כאשר יש יסוד לחשש שבבימ"ש הזר תידחה התביעה בשל התיישנות.

במקרה זה תניית השיפוט הזר שנכללה בשטרי המטען שהוציאה חוכרת משנה של האונייה חלה על תביעת החפצא שהגישו המערערות נגד האונייה. בימ"ש פסק כי, אף אם השטר נחתם בין חוכרת המשנה למערערות, היא עשתה זאת בשמה של בעלת האונייה ובעבורה, לרבות בנוגע לתניות שיפוט, ועל בימ"ש, ככלל, לכבד תניות אלו. עם זאת, בימ"ש פסק כי עמידת בעלת האונייה על טענת ההתיישנות בפורום הזר, יש בה כדי לשנות את התוצאה לפיה תניית השיפוט הזר חלה ולכן ביטל את עיכוב ההליכים, כך שהתיק ימשיך להישמע לפני בימ"ש קמא. השופט מינץ, שהצטרף לדעת הרוב, הוסיף כי לא נראה שנפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערערות, המצדיק את בירור התובענה בפורום הזר, שם תועלה טענת ההתיישנות, אשר בסבירות גבוהה תתקבל ותביא לתוצאה כי תביעת המערערות לא תתברר לגופה. לכן הפורום הנאות לבירור התובענה הוא בישראל.

שאלות? השאירו פרטים ונשמח לעזור